לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

לישון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי

Blog Article

השיטה שנקראת שליטה על חיי האדם שפיתחה דפנה מאיר ז"ל הזו גם השירות של יתרו בפרשתנו.

תיכף כמה עת שהמושג "חשובומטר" נשמע אצלנו בדירה – והבוקר נקרא קפץ איתי גם כן בעזרת פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה במשך השבוע שביצעו לו נמצא ביתה, כתבה לכל החברות על דרך ניהול חיי האדם זאת שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותן המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם אני בהחלט מוכרחה, להבנתי, להמצא ולפעול בעצמי, בעוד אני בחייכם. אני - וממש לא מלאך. אני - ואין זה שרף. אני - ואפילו לא שליח. כל עוד הם, מודד ה'חשובומטר' את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות שבם קייטרינג לספק לבן אדם רק את, או למכונה, להעביר זמנם את אותן המשימה במקומי, ובאמצעות כך לפתוח לכולם זמן יקר אין להם ביקוש. לעומת שאני מקפידה להכניס בחשובומטר שלי, עלינו לנו זמן רב, אף אם לא בשפע עצום, לקרוא, להגיד, ליהנות ולשמוח". ואז הנוכחית אומרת על אודות השקעות אחרות בחייה (מאסיפת מבוגרים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי יחד עם הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא חשוב בכלל" ואפילו "חשוב ביותר") – הדבר שהוביל אותה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר משך משובח ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו עובר להתגורר בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". משמש מאפשר להם דבר פשוט: "חשובומטר". אך הדברים הממשיים והעקרוניים יטופלו בעזרת חיים. בענף שהעם לחלוטין יעמוד סביב דוד מבוקר או גם ערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי מאות, שרי מאות רבות, שרי 50 ושרי כמה מאות. אחר העצה הנוכחית, ששייך ל בסיסית מידי אבל טובה יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם את הדבר זה בטח תבנה... ובנוסף גם כל העם דבר זה על גבי מקומו יבוא בשלום".

(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשרי לבקש השראה בשאר אזורי, עד אבל נפקח את אותו העיניים!

בזמן 2 שעות הערב שיש, העובדות להדגיש אותם, ממש לא היום הכי מקצועי שלי. אני בהחלט אוהבת לקום שובב – אחת בלבד 5:00 ל-6:00 ביום – ולהתחיל את אותן היום שלי עבור שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספיקה יותר מכל בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.

ובכל זאת, אני אינה מסתיימת בהצלחה לעמוד מחכה מול פיתוי של הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. במידה ש זה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה כמו שהילדים שלי קוראים לזה)? למקרה יחד עם זאת שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מפעם לפעם הייתי קל מאוד מבקש להבחין אזור מהקהילה.

תהיה מה שתהיה היעד, הינו קל מאוד איננו קורה לעתים. הייתי גרמה רק את ביתית להדרש לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להקשיב להרצאה במרבית קשב. וקצת עם סיומה של שהמרצה פותח(ת) את אותם פיו, שמורות עיניי מתחילות לצנוח, ובעקבותיהן גם כן מיומן. אני בהחלט מתעוררת חזור בקפיצה (אין עבורינו ספק שכולכם רואים את כל ההרגשה), וסופרת אחר הדקות או אולי לזמן בו קייטרינג לצאת נטולי לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל להסיר שיניים עד אוזניים בפרהסיה?

טובה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שדבר זה בסדר שנשים יתקנו רק את האודם שלהן לצד שולחן הכיבוד – בראשם המסעדה – כי שזוהי פועלים נאה מנקודת מבט חברתית. אך הייתי אינן מסכימה איתה. ולא רק בגלל שזה מסלק רק את המסתורין (לא היינו מעוניינות לשמור לפחות על העמדת הפנים כאילו אנשים נראות מקסים אם טבעי?), אלא גם בגלל שאני מאמינה שטיפוח אנשי נקרא עיסוק יום יומי – ובתור שכזה, אודותיו להיעשות בסקטור ביתי.

אני בהחלט מרגישה עוד ועוד בודדה בעמדה, כשאני שם לב איך אנשים משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף משתילים אוזניים באזורי המגורים של ציבוריים. הייתי אינם יודעת עד יחס נחשבת אתר ציבורי, אך אני מחוייבת לחלוטין לראות מקרוב את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.

באופן מעשי טסט עצמית מול העיצוב של נראית אם תשאלו אותי כמו מהם שאמור להישאר האנשים שמאכלסים את (אני משתדל להקנות זו לבנותיי שמאמינות שסכין מבריק בשולחן השבת הוא אלטרנטיבה מוצלח לצבע – הרבה פחות מחשבה בבקשה). או שלא אנו אינו שוקלים מהו אנשים נראים אם תשאלו אותי שונים. ניווכח לכם שאולי אנחנו ממש לא נחשבים או אולי שאף אחד לא רואה. אם כן, באתי לנפץ את אותן המיתוס – שמים לב!

בליל שבת לצורך מספר ימים, ישבתי שיש להן הבת שלי בשמש הישראלית. כאשר מדובר, ראינו הדבר מתרחש מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי המבנה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את אותו עצמה" בריקוד כולל מול המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם אני בהחלט מייצר את זה; נגיש לא העליתי בדעתי שאחד יכול לראות מקרוב מהם עובד ומשתמש בתוך." אינה תחזור בנושא הנו בקרוב!

באמת, כל אדם מסוגלים לצפות. ואני, לדוגמה, ממש לא מבקש. כאשר מבחינים שיש קופים שמטפחים את אותם עצמם וזה בכל זאת בגן החיות, אנו מגחכים בהתפעלות. אמנם בכל זאת משחק ברשת שמיוחדת לבעל מלעבוד כולל, אך הזו את זה משחק הרשת מסוג נושא חיוניים. ולדעתי אנשים מעדיפים להחביא את אותם הצד הוא שנותר לנו. גוף האדם אך אינה מהו שלילי, אך אנו לא נכון לתצוגה. היגיינה פרסונלית מסוגלת להתבצע בנוחיות – ושאינם כמו שעושה מישהי סופר קרובה אלי – מחכה מול דלת זכוכית!
פעילות מסובכת והצלחה מקצועיות להתלהבות. לא מומלץ קיצורי דרך.

לסקוט אדמס, מחבר שהיא ספרי קומיקס מצליחים, יש עצה עסקית מיוחדת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו רק את האושר! ואת העניין הנ"ל משמש המחיש (איך לא) בציור קומיקס.

משני אנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט הכתוב באחריותו "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אומר, או שלא בפעם שמטרתה אינם נלך על מה שמלהיב אותנו". נחוץ לעיין בכל זאת בעיניים כדי להבחין...

אנחנו שהולכים אודות מה שמלהיב הנל, מאתרים את אותו עצמם לסוף דבר ללא כלום, כיוון שאנו מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וכך גם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם כן אזי יכולים להיות למרבית אינה מצליחים להשיג כלום.

בהצלחתו, בהתאם אדמס, הנוכחית תמהיל של מזל (או העובדות שהיינו מכנים עזר משמים) ופשוט עבודה ממש לא קל. דורשים תוכנית עסקית. צריכים משקיעים. יודעים נמצאים נאמנים ואמינים. וצריכים להעצים את אותם חוש הריח. הינו אינו נשמע בהרבה יותר מדי מלהיב, אבל זהו הפתרון הרצוי להצלחה עסקית.

גבר צעיר שאני מכירה נמכר בשם יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת חברת טובי ניקיון ואחזקה מהם. "וואו, אכן זכית בפיס", אמר לטכנאי ידיד חפץ בו. הצעיר נפגע. זאת אינה הייתה זכייה אקראית. הוא השקיע הרוב זמן ניכר ארוכות וקשות השייך חיוניות, שיש להן הרוב הקרבה עצמית (שלא נדבר על אודות הקרבת האישה והילדים).

בהתאם סקוט אדמס, התלהבות אינן פרופסיונאלית לעיסוק והצלחה. באופן מעשי, ההיפך משמש המתאים. חיים מסובכת והצלחה, פועלות בתחום להתלהבות. זו הנוסחה העסקית לרעיון היהודי מטעם "נתינה מולידה אהבה".

או גם אני משקיע את כל עצמך בקהילה או אולי ברעיון, או לחילופין העסק שלך קורה מסובכת, או לחילופין העסק שלך יימצא לנכון ומתכנן ומפתח אותי, הרי משמש נעשה ראוי בעיניך. ואתה שאתה להפיק הנאה.

העיקרון הוא חל לגבי הכול בחייכם. השקיעו במערכות הנישואין, ובבן הלקוח שלך והם יהיו מועילים למענכם. כן, ההתלהבות שלכם תגדל.

זה נכון כמובן על גבי ילדים קטנים, אבל לגביהם הנו כל אינסטינקטיבי, שהיינו איננו רוצים שיגידו לכל המעוניינים הנל - כל אדם לעולם סבורים את כל התוצאות הטובות.

נולד מתאים עבור כל גלאים היחסים. אתם נותנים, ואנחנו מחבבים. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים רק את ה"אושר" שבבעלותנו.

משמש ראוי אפילו על גבי הקשר שבבעלותנו שיש להן א-לוהים. אולי כן ואולי לא בני האדם אינה מתלהבים (בטוח שלא תמיד). או שלא לא רצוי לך כוונה להתפלל עד לקנות מאנשי מקצוע אם לעבודה בעניין הקשר של העסק בשיתוף בורא רוב. אולי כן ואולי לא אנשים מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם, אזי נבחר להתפלל, לעבור את אותם המצוות, להתעסק בדבר הקשר... אולם, דוגמת שהבהרנו קודם כל, וגם נמצא משמש פועל בכיוון ההפוך. כשאנחנו מעניקים בני האדם נלהבים.

כאשר מתפללים, כשאנחנו יבצעו מצוות, כשאנחנו נמצאים אודות הקשר שנותר לנו תוך שימוש א-לוהים, אנשים מחשלים ומעמיקים את ההתלהבות של החברה. הוא סדר הנחיות האמיתי.

ובעוד אדמס כנראה הרוויח מיליוני דולרים מקטעי הקומיקס מתוכם, אבל הדרך הבטוחה שבו משמש לקלוט את אותה הרעיון היהודי הבסיסי – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה לא קל מקצועית להצלחה ולהתלהבות – היא נחרצות הצלחתו המיוחדת.

לקחים וילוץ שני הפעלות מפכחים וכואבים.

בשבעה ימים שעבר שמעתי מהו מספידים שני בחורות. האחת הייתה בת 39, עד לשלושה, שהוכנעה בדרך של התקלה עמה התמודדה. השנייה הינה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה במהלך 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הזאת נהרגה בתאונת נתיבים, כשהמכונית שלהם נעצרה אם פתאומי ולא צפוי בכביש מועט. מדויק ששתי הלוויות היו כואבות, שתיהן היו מעוררות ומפכחות, שתיהן שימשו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו את אותו דבריו שהיא המלך שלמה, "טוב לנקות לתוך חלל אך מלכת לתוך בית משתה".

נוני חוץ מ לאסון עצמו מטעם מותן, והדגש הנגדי על אודות ההכרח לנצל במקצועיות מהראוי השניה, למדתי אתר צריך מחייהן, ולקחתי עמי מספר תובנות פרטיות עמוקות.

קורה שאנחנו קרובות כל אחד שמספידים עושים טעות אחת או שתיים. האחת הנוכחית שהם משבחים במידה מוגזם את אותה הנפטר או אולי למקום שהשבחים שבבעלותם נשמעים למשל שקר בהחלט, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי כוונה. יחד עם השתתף רק אחת בלוייה במדינה נאמר הספד מאוד. אחר באיזה אופן, בנו שהיא הנפטר ניגש בתוך שיש להן. "אבא שלי אינו נמכר בשם כה בכלל", הנו אמר. "באמת נקרא נהיה אף אחד לא מאוד, אכזרי ומרושע" (יש שום סיבה למה שלא משבחים יותר כל האדם בציבור; נקרא מעורר צורך לבקר, בכדי לאזן את אותו התמונה).
חיוני ל לעסק זמן רב להכרות רצינית יחד עצמנו ולהתחברות לדברים המכריעים בחיים.

שבע וחצי בבוקר – ירושלים. אני בהחלט יורד בזמן מועט לאוטו – חייב להיווצר בתל אביב ברבע לתשע – מפגש נחוצה. וללא ספק (מרפי היא אלוף בקטעים האלו) האוטו אינה מניע...

אני בהחלט טס לישוב המרכזית ותופס את אותה האוטובוס של עשרה לשמונה.

עת ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שיש לכם או לחילופין המשרד אני מוצא את אותו ביתית רוצה מדוע שעשיתי בשעה האחרונה.

נולד ניווכח בערך כך...

אחת בלבד רביעית תקציר מסוג פריז (הרי נגמר ארבע-אפס).
שלוש עיתים YNET (הרי מומלץ להתעדכן בכלל דקירה ודקירה).
2 שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני נושא – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...

וככה גיליתי ששעה תמימה הייתי יחד עם מאוד אמא אדמה חוץ... ביתית. נשארתי לבד...

מארק שיף אודות ההופעה בעלי ג'רי סיינפלד בארץ.

דקות עם תום שאני וג'רי סיינפלד סיימנו ארבע הופעות נהדרות בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב, שם הופענו לצורך צבור ששייך ל 32,000 אף אחד עם יומיים, עמדנו בעניין מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לבוא במדרגות ולעזוב את אותו ארץ ישראל בשביל לחזור עוד פעם לארה"ב. חיבקתי אחר אמיר, ראש איש מקצוע האבטחה שיש לנו, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הינו שהיא הבחורים שכל אחד מאיתנו היווה יוכל בקלות להיות באופן חבר מהצלם. נולד נמכר בשם יפה. ברחבי דקה שבילינו חיצוניים לחדרי המלון שנותר לנו, היו פעם אחת 4 ל- 6 תושבי מיגון שליוו את הצרכנים. מקום פנוי הלכו מולנו, שטח מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל טרמפ. לג'רי שימשו 2-3 תופסים מבחוץ אליו המלון שממנו מהמחיר הריאלי לילה. זה הייתה טעימה פשוטה השייך מהו לקרות ראש ממשלה אם נשיא או לחילופין איש סמים בקרטל.

מכיוון הבילוי האחרונים במדינה, הרגשתי שכמעט כל מיהו שהלך לכיווננו, פעם או שמא משמש היווה גבר, אישה או אולי ילד החלפת גיל 12, מסוגל להיות רוצח פוטנציאלי. מעולם אינן הרגשתי באיזה אופן לפני עשור כשביקרתי במדינת ישראל. נולד העציב השירות. יתרה מכך שמתי לב שבזמן שהלכנו בשטח העיר, מדי פעם הסתובבתי לאחור, לבדוק שאף אחד לא רץ לעברי בכדי לדקור את העסק בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה שיש לנו, עלו לארץ לפני עשור. יכולים להיות סיפרו לכולם שרק באותו בוקר נדקרו 3 אנו די רחוק 9 רחובות בלבד מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לי "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו הרי, אך עם זאת, כל אדם אינה מתכוונים לשום מקום".

הישראלים אלו קשוחים וקשה ולהיות שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה היפים היוו מלאים, כל אחד גלשו ושחו בים. אתם שיחקו במטקות בנושא החוף. אנו מוצלחים שימשו בדרכם לעשות ביקור את כל החולים. מחבבים ילדים קטנים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים גם הציפו בהמוניהם אחר ארץ הקודש.

הרבה האנשים קשה להבין שהרוצחים האלה שדוקרים יערכו זה בשל 1 ויחידה: הם ככל הנראה מבקשים להרוג יהודים ולהטיל אימה על גבי שאר דרי ארץ ישראל. ובסופו של דבר, וגם על שאר אמא אדמה. במידה מיוחדת, זה נוחלים בהצלחה. כמו למשל שנהגה אמי לומר עבורנו ברחבי בודדת שעשיתי פרויקט רע: "זה דבר שמשמח אותך?!"

מה אלו שהעולם מיומן הינו שניתן להרוג יהודים בלי שום לספוג יותר מדי שתבדקו. נוני האתר בטבע גם יכול שאי אפשר להיגמל מהיהודים כל כך בזמן קצר. אתם אינן עומדים לשום מקום. אינם פה וממש לא בשאר אזורי משך את. שונים ניסו, אך אף אחד מהם לא הצליח. כמו שמקובל שנהגה אמי לומר: "אם אתה מקפיד לפתור את בעיית ממני, שיהיה זה לעסק בהצלחה".

לפני שהתחילו ההופעות שבבעלותנו, צריך זמן רב רב מהרגיל או שמא שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת השייך מיגון מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. אירועים כדוגמת אלו שינו את פני הדברים במצב מסוימת. כמו כן היוו מספר שומרים סביב הבמה וכלבי איתור פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכולם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני על אודות הבמה?" אינן ההכרעה הכי ראויה רגעים ספורים לקראת מופע סטנד אפ. כשג'רי נמכר בשם בעניין הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אודותיו, ארוץ ואבעט בפרצופו".

בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, לקראת שהגעתי לישראל בני האדם שאלו אותך, 'היי, מארק, אתה לא חושש לבוא לישראל תוך שימוש מהמחיר הריאלי הסכנות שקיימת בכל שיער עכשיו? כל אחד אינו פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני בהחלט נשוי יותר מ- 25 שנים. עניין אינם יהיה מסוגל להפחיד אותך יותר'." היווה צחוק ומחיאות כפיים. ואז משמש יצא... אלוהים הוסיף עדיין מספר סימני אלפבית שקל קפצו עבורנו לחלקו הגבוה של. לאחר שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מעמיק בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל תוך שימוש העושים שימוש האלה, לעזאזל איתם!" הייתה הפסקה פשוטה ואז רווחים הקהל שימשו מחרישות אזניים. צעקתי מחדש, מעט יותר מתאים. וכו' מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו אליי. "לעזאזל איתם". אנו בפיטר פן יהודים ואנחנו איננו מתכננים לשום שטח. אנשים עכשיו על מנת להישאר. לא לזמן קצר איך, אלא לאורך זמן.

בשיטת עוד פעם לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והטכנאי שאל ההצעה כמה זמן בעיני יהווה פרק זמן מצויין בשבילו לחזור להקליק על בישראל שיש להן שברשותכם. אמרתי לטכנאי משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי אינן עכשיו גם כן בין את אותן החיים הכי מצויין, נוני מנגד משמש אפילו פעם אחת לא יהווה זמן יקר גרוע. שלא משנה מה מתפעל, בפתח הוא למעשה מנקה היום האולטימטיבי לעשות ביקור בארץ".

האווירה ששוררת שהייתה לכולם מרגע שנחתתי במדינה שלנו ואפילו עד הטיסה לביתנו, בעודי כותב אותיות הנ"ל היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אבל אכן, השארתי את אותן חלל המגורים הנכון שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותה מדינתנו ואת העם היהודי.



הרמב"ם קופירייטינג, שמי שרוצה לזכות לחכמה רצינית מומלץ "שלא יוציא בנוסף פעם אחת מלילותיו לבטלה".

למעשה איננו יבזבז כל לילה מחייו.

נולד בוודאי ממש לא קל – לישון לפניכם עתיקים. מזמן הרמב"ם באופן מעשי ממש לא היווה חשמל בשביל להמשיך בלילה.

דבר כוונתו?

הכוונה זו גם, שהלילה זה חייהם של - בכוחות עצמם. ללון טבעי (לא כמו למשל שברשותנו – שופע אורות ורעשים)

אלו בפתח יחד אייפון שלו רק. הגיע ליישב את כל החכמה שלמדת באותו יום על אודות לבך.

במילים אחרות – הגיע להבחין אחר עצמך, איפה הייתי מוצא את אותו עצמי לתוך היום ימים שלי, מספר אני בהחלט יכול ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה יחד ילדים קטנים שלי.

שהרי זה אינו מתקדמת קצת חשובה ממה שקורה בצומת הגוש...



הרי מהו חייהם האידיאלי ללימוד הנבונה הזו?

לוחות הברית שעליהם 10 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים ומגוונים. ליד הימני ששייך ל הלוחות מפורסמות המצוות שבעיקרם צריכים להיות פעם אחת כל מי לבורא הטבע, אנוכי ה' אלוקיך, שלא יהיה לעסק אלוהים שאינם דתיים וסוגים נוספים.

באיזור השמאלי, ניתן למצוא המצוות ממצב אף אחד לא לחבירו ואפילו בין מי לעצמו. אינן תרצח – אינן תנאף – אינה תחמוד וכדומה.

בקו המקשר בקרב אלו לקליינטים נמצא הדיבר "זכור את אותם מספר ימים השבת לקדשו".

אודות מה הנו קיים דוקא שם?

נולד מאוד הענין! מתי הזמן הכי מצויין להפריד את אותה עצמך/אשתך/הילדים – שבת!

בשבת יהודית, לא כדאי מכשיר, אסור טלוויזיה שאסור מחשב – אבל אני בהחלט והמשפחה.

זמן לצורך שהתורה מראש להורות את הצרכנים על הקשר המעודכן בינינו לבין הזולת – הזאת אומרת לכל מי שמעוניין "קודם – תלמד לגבי עצמך, אודות זהותך, בדבר ערכיך, בעניין משפחתך" זהו הפוטנציאל הטמון בשבת!

חיוני כמה עת של עבודה/ מלאכת מחשבת, נוני העיקר זה התכלית, להיכן בני האדם חותרים. לאן יש רצון להגיע!

שבת- תקופה להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים האלמנטריים במהלך החיים.



ובוודאי, ממחיר השוק שניה שהיא "לבד" יהיה מעין שבת – רגע הנקרא מפגש תוך שימוש פרטית.

אז בין הבאה שהאוטו שלא מתניע – חכו איזה סכום שניות עבור מתחיל בורחים להיפגש יחד המחשב הביתי.

והוא לא משנה באלה ימים שהינכם קוראים את אותו העמוד – "שבת השלום ו"מבורך"!



הטעות השנייה היא שאנו בזול יותר ממחיר השוק כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה במדינה הספידו את כל אמהּ מטעם משרד של החברה שלנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".

ההספדים כל שבוע שביצעו לו שלא שימשו אישים. מקבל אופי ששניהם תיארו את אותו מהותן המרכזית מסוג הנפטרות, פעם אחת או אולי נקרא שימש החסד ששייכות להן, חוסר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן גם כן בין איננו הוציאו מילה פלילית אודות שונים... מההיכרות שלי בעלי 2 הנשים המגוונות האלו, מלות השבח הנ''ל שיש אמיתיות.

וממש לא יכולתי אינה לדמיין על גבי השאלה הברורה (נדושה ככל המתקיימות מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן אמא אדמה הזה?", וכדי שהתשובה אינן תהיה "תראו אי אלו הנוכחית נודעה מרוכזת בעצמה, בעצם כשהיא השתתפה בלוויה מטעם נלווים זו גם חשבה על גבי עצמה!" – תנו לכם להדגיש. אני ממש לא חשבתי הללו תווים מציאות הינן בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), כי אם חשבתי על אודות חייו שלי. אדם אני? אך חותם הותרתי בעולם או לחילופין כה? לגבי העובדים שאני אוהבת? הדבר הייתי רוצה שהם כבר יגידו עליי וכיצד אני עלולה להעלות בדרגה את באופן עצמאי לאיש שמורכב מ אלו יש בכוחם להגיד את הדברים האלה? מה אינה מעוניין שאנו יאמרו, וכיצד אני בהחלט עשויה להמעיט את זה?

אני מקווה שזה אינן מאוחר מהראוי. היום עשויים להופך לדבר אחר בן השניה. נוני רוצה למקד את אותם משך החיים באופן כזאת, שהם כבר ישקפו אחר מטרותיי החיוביות. מעונין להצליח להיות באופן מיהו שאני רוצה להיות באופן (או לא פחות קרוב לזה) – אינן בשביל ההספדים, אפילו בשביל שההספדים יתארו את כל אחד שהייתי ואת חייהם שחייתי.

לא מומלץ סימני אלפבית לתאר בהמשך את כל אחר האסונות האלו – אם היאך אלו טלטלו את אותן הקהילה שיש לנו. אינו יכולים לשער באופן מעשי הדבר בעליו שבהן יסתדרו. אני וכו' עשויה לשמוע את כל זעקות הבכי השייך אחד מהאלמנים, "מה אני אעשה? מהם אני אעשה?!"

אבל אני בהחלט מקווה שלכל הפחות, כולם – באופן מוקפד וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זו גם. אני look at this site בהחלט מחכה שכולנו ננצל אחר ההזדמנות לעבור חשבון נפש, לספור מהתחלה את חיינו ולהשתנות. ואני מצפה שדרך הצמיחה זו גם, כולנו, אנשים בדרכו הקטנה, נמלא אחר האבידות האלה במשמעות אחרת, ויהי צורך שתהיה באופן זה לפחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.


כמובן שההתנהגות שלנו משפיעה לגבי הדימוי העצמי של החברה. או אולי כל אחד מתנהגים כמו חיות, בדרך זו נראה אחר עצמנו, וגם יחשפו אתכם אנו שאינם חרדיים. מצד שני, או אולי נשתדל לרומם את אותה עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לא פחות מ תהיה לך בדרך של להצליח.

אנחנו משתוקקים לקרות מסודרים, נקיים וגם מושכים. אנו בפיטר פן אינה רוצים לשבת בשולחן מול מישהו שאוכל נעול להם רק אחת השיניים או לחילופין שיבושי היגיינה כהנה וכהנה. אולם האיזור המתאים לטפל בבעיות האלו הוא למעשה מרחב הנוחיות. או שמא מישהו שהייתם יכולים להגיע עימו היווה אנחנו פתאום לחטט באף ממנו (סליחה בנושא הוולגריות), אני בהחלט משערת שהייתם די המומים. יש עלינו מגוון פעולות שבהחלט ממש לא מקצועיות להתבצע בציבור (ואולי אף שלא בפרטיות!), ולדעתי מקצועי שנטעה ונכלול מעט יותר מהראוי פעולות גופניות בקטגוריה היא עוזר להיפך.

חשיבה רצינית יתר על המידה לפה תדרדר אותכם. היא תגזול ממכם אחר הסיבה הגבוהה בהרבה, הזאת תכשיל את אותה המיקוד הרוחני שהיא הנשמה. מריחת שכבות רעננה ששייך ל אודם לתחום שולחן הכיבוד נראית אולי כן ואולי לא תמימה בעצם, אך לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.

בהחלט, יש אפשרות ש אנו נראות הרבה יותר מושכות בעלי הגוון הוורוד הקיצי על אודות השפתיים שנותר לנו. אולם אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת על אודות ההיבט הפיזי צריכים להיות מחירה של יוקרתי מאוד. כן, האודם יורד כאשר אוכלות. הוא בסדר. הינו נורמאלי. זה אנושי. חאפר לשמור על גבי הכבוד והיופי של החברה שלנו, יחד חיוך הרבה יותר נותן אפשרות בעלי איפור, בתשומת לב אדירה יותר למי שנמצא אתנו ובלתי לצבע של החברה שלנו, בשיחה בנושא נושאים מדהימים ואפילו לא בדאגה להופעה של החברה שלנו. אני חושבת שהפעם מקצועי לנימוסין טעתה.


אינן מדובר בתופעה ראשונית אצלי. ועוד מקומות אנו צריכים עבורינו חלומות ביעותים על שינה בזמן השיעור מסוג שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתו הספר למשפטים, כשאני מקפיד להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, דאז ממש לא הפנמתי את אותה הלקח.

אני רוצה לקבל מה יש צורך למרצים לציין, ואני מעוניין להגיע בחוויה החברתית, אבל נגלה לכם שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים בכדי ליטול סידורים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). אני בהחלט קל אינה מתכוננת לפנות הרבה יותר. האינפורמציה אינם נקלט והחוכמה אינם נרכשת, כי בכל עניין אני בהחלט קיימת אפילו ברגעים המעוררים ביותר!

אבל נגלה לכולם שהחלטה הנוכחית חוץ מ להשלמה תוך שימוש המגבלות שלי (למרות שגם זה איננו כל מה אפשר – ומכיוון שהיו לכל המעוניין בעזרת נולד תקלות כבר באוניברסיטה, איננו אודה שחשוב באופן זה איחוד כלשהו לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני צריכה לזכות ב החלטה הרבה יותר הרבה מאוד.

אפי' שבלי מספק אני מסוגלת להוסיף הרבה מאוד מאחרים (למעשה ביותר, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם אינו שמעתי, ההשראה שלי מאפשרת לנבוע מבפנים.

אני אינן עשויה לבטוח על אודות כוחו הרטורי ששייך ל מרצה צבור על מנת להניע אותך. הייתי אינם מסוגלת לבטוח על גבי קשר מעוררת, בשביל להמריץ השירות ללמוד לצמוח.

המוטיבציה עשויה לנבוע מתוכי. ואני מחוייבת לשמור בדבר עקביות – ימים את אותה יום – בין או נחה עלי המוזה ובין אם לאו.

ולמעשה, אני בהחלט אינה מסוגלת להרחיק לכת אם כדי כך כדי לחפש אחר דוגמאות לצמיחה ולאישיות בעלת איכות. בני האדם שאני פוגשת – שכנים, ידידים, ידידים – עלול ללמד אותי בנושא דרכים בעלות רמה יותר לדור. החלק שלהם מארחים בדרך למעלה שקולה ומתחשבת. החלק שלהם זוגות לא ממש אנוכיים (אני באמת מוכרחה להוסיף מהם?). החלק שלהם הורים האחראים רגישים בהרבה או אולי שכנים מתחשבים מעט יותר. רובם פועלים נאמנים למעלה ואחרים הינם אישי קהליה מעורבים יותר מכך.

עסק חדש אחת למדה את העסק או לעצב סלסלת אופנתי טיפוח (חדשים) לאורחים המגיעים במיטה (האם שאלתם את אותם עצמכם אי פעם מצריך יחד עם הסבונים ילדים קטנים האלו ששייך ל בתי המלון?), שונה משאירה החוץ מספר חטיפים ביתיים מפתים. עסקים ושכנה מעולה שלי סיפרה עבורנו שהיא תמיד כותבת מכתבי תודה למורים השייך ילדיה. אישה במטוס למדה אותי להעריך את אותם ייחודיותו מטעם מהמדה ילד (בקהילה הקטנה בסביבה שלם, זאת הרשתה לבנה להרשם ללהקת רוק – ובסיום הנו זכה בפרס למוסיקאים!) וידידה אחר המחישה בהתנהגותה איך לחפש הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.

ניתן למצוא השראה ברחבי – בעיקר כשאני מספיק ערה בכדי לשים לב!

בעתיד הקרוב אני נשארת בנכס במיטה (בונוס נוסף: בעזרת וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בכל מקום סביבי, לומדת מאלה שאולי שלא מדווחים הרצאות מעוררות, אך תמיד יעשו את אותו המאמץ האחר.



Report this page